החלטה בתיק ב"ש 92223/07

1.     הבקשה שבפני הינה בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בת.פ. 2497/05, אשר ניתן על ידי בימ"ש שלום בפתח תקוה (כב' השופטת עטר) ביום 11.6.07.

בבקשה נאמר כי כנגד המבקש הוגש כתב אישום אשר יחס למבקש עבירה של מעשה מגונה בכוח במתלוננת לפי ס' 348(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ועבירה של הטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(ב) ו- 5(ג) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998.

ביום 29.3.07 הורשע המבקש במיוחס לו בכתב האישום, ונגזרו עליו העונשים הבאים:

20 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ופיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ש"ח.

ב"כ המשיבה השאיר את שאלת עיכוב ביצוע גזה"ד לשיקול דעת בימ"ש, ובימ"ש הורה על עיכוב עונש המאסר עד ליום 1.7.07.

הבקשה שבפני מתיחסת הן לרכיב המאסר בפועל והן לרכיב הפיצוי בגזה"ד.

בבקשה נאמר כי עיקר הבקשה מושתת על סיכוי הערעור להתקבל, על עברו הנקי של המבקש, על התנהלותו במהלך המשפט ועל אורך תקופת המאסר.

ערעורו של המבקש התייחס הן להכרעת הדין של בימ"ש קמא, ולחלופין כנגד גזר הדין.

המבקש טען כי בימ"ש קמא לא נתן משקל ראוי לגרסתה מלאת הסתירות והתמיהות של המתלוננת.

גרסה זו והסתירות העולות ממנה באשר למעשה המיני עצמו וכן באשר לפרטים בסיפור המסגרת, אינם מאפשרים את הרשעת המבקש מעבר לכל ספק סביר.

בימ"ש קמא שגה גם בכך שהכשיר עדויות שמיעה המהוות על פי הכרעת הדין חיזוקים לגרסת המתלוננת. בימ"ש אף התעלם מעדות עדת ההגנה, גב' פרי, ממחדלי חקירה ומגרסתו העקבית של המבקש.

באשר לגזה"ד, נטען כי קיים סיכוי גבוה להתערבות בימ"ש שלערעור לאור עברו הנקי של המבקש, לאור עדותו של רס"מ אוחנה ולאור כך שהמשיבה עצמה בטיעוניה לעונש הגישה לבימ"ש פסיקה, במסגרתה הושת על המערער שם עונש של 8 חודשי מאסר בפועל.

גם אם לא תקוצר תקופת המאסר, הרי שלאור העומס המוטל על ערכאת הערעור קיים חשש ממשי כי עד אשר ישמע הערעור יספיק המבקש לרצות את מרבית עונשו, ובכך תסוכל מטרת הערעור.

המבקש נעדר הרשעות קודמות, ובמהלך המשפט היה המבקש משוחרר ללא כל תנאי.

המבקש התייצב לכל הדיונים בעניינו.

באשר לפיצוי, יש סיכוי כי ערכאת הערעור תתערב בסכום, ואם לא יעוכב התשלום - קיים חשש כי אם הערעור יתקבל לא יוכל המשיב לקבל את כספו חזרה.

2.    במסגרת הטיעון שבפני חזר ב"כ המבקש על נימוקי הבקשה, והפנה להלכה אשר נקבעה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241.

המבקש חזר וציין את הסתירות המהותיות בדברי המתלוננת, אשר מצריכות בדיקה של ערכאת הערעור, ואף למחדלי חקירה וטיעון משפטי בענין עצם ההרשעה בהטרדה מינית.

ב"כ המבקש חזר והדגיש את אורך תקופת המאסר ואת העדר העבר הפלילי של המבקש.